טריואקס ואח' נ' כפרי יעקב בע"מ ואח'

החלטה

כאשר עסקינן בבקשת רשות להגן, ניתן או לטעון למחיקת כותרת או לטעון לגופו של עניין כי מדובר בהגנת בדים, תוך חקירת המצהיר או אי חקירתו, אולם, אינני מכיר הליך של הגשת בקשה כפי שהוגשה על ידי התובעים, ועל כן אני מוחק את הבקשה.

ניתנה והודעה היום ט"ז כסלו תשע"א, 23/11/2010 במעמד הנוכחים.

יאיר דלוגין, שופט

פסק דין

לפניי בקשת רשות להגן.

מדובר בתביעה לתשלום דמי ניהול שהתחייבו המבקשות לשלם למשיבים על פי הסכם שכירות.

אין מחלוקת, כי המבקשות חתומות על הסכם השכירות כשוכרות ביחד ולחוד עם שתי חברות נוספות שאינן המבקושת לפניי.

טענות ההגנה שהועלו הינן כדלקמן:

האחת היא המבקשות לא עשו שימוש במושכר, השניה כי שמן נרשם כשוכרות באופן פיקטיבי במקום להיות רשומות כערבות, השלישית כי החוזה הניהול מול חברת הניהול, חתמה רק שוכרת אחרת שמופיעה בהסכם ולא המבקשות, והרביעית כי תביעת החוב שהוגשה על ידי חברת הניהול לנאמן כנגד השוכרת העיקרית, לא כללה תביעה כנגד המבקשות וגם המבקשות כמובן לא נתבוע, כך לפי טענתן, בהליך אחר על ידי חברת הניהול.

לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ושמעתי את סיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה שהבקשה אינה מגלהו לו הגנה לכאורה. הטענה שלפיה לא נעשה שימוש במושכר, דינה להידחות , שכן אין כל תנאי כזה, לא לפי הדין ולא לפי ההסכם, כי שוכר חייב לעשות שימוש במושכר על מנת להיות מחויב בתשלומים שהוא התחייב לשלם על פי הסכם השכירות.

לגבי הטענה שלפי מדובר ברישום פיקטיבי, מדובר בטענה כללית וסתמית, שיש לדחות אותה ולו בשל כך שלא הובאו בתצהיר וגם לא בבקשה עובדות ממשיות שיפרטו למה הכוונה רישום פיקטיבי ומדוע מדובר ברישום פיקטיבי. כך למשל, לא מצאתי בתצהיר או בבקשה טענה ממשית למצג שווא כלשהו או הטעיה בעניין זה. מעבר לכך, מאחר והמבקשות עצמן טוענות כי היו אמורות להירשם בהסכם כערבות, הרי שלכל הפחות, גם מסיבה זו ועל פי גרסת המבקשות עצמן, יש לראות אותן כמי שאחראיות לשלם את דמי הניהול שלא שולם על ידי השוכרת העיקרית אשר היא זו לפי טענת המבקשות אמורה לשאת בדמי הניהול.

הטענה שלפיה רק השוכרת העיקרית חתמה על חוזה הניהול, אף היא לא מקימה הגנה.

על פי נספח ח' לכתב התביעה, עולה כי חברת דמי הניהול הוציאה דרישה למשיבים לתשלום דמי הניהול כבעלים של הנכס. לפיכך, רשאים המשיבים לדרוש מכל גוש שהתחייב כלפיו לשלם את דמי הניהול לעמוד בהתחייבותו זו, גם אם חוזה הניהול עצמו בין חברת הניהול לבין מי מהשוכרות נחתם רק על ידי שוכרת אחת. הטענה שלפיה לא הוגש תביעה על ידי חברת הניהול על ידי המבקשות גם היא אינה רלבנטית מאותה סיבה שהזכרתי קודם לכן, וממילא, ככל שאכן השוכרת העיקרית בלבד חתמה הסכם מול חברת הניהול, ייתכן כי כאן נמצא ההסבר מדוע חבתר הניהול לאהגישה תביעה נגד המבקושת, אולם מכל מקום, הדבר אינו פוטר את המבקשות על פי התחייבותן מכוח ההסכם לשלם את דמי הניהול כפי שפירטתי לעיל. אציין בנוסף, כי עצם העובדה שההתחייבות בהסכם לשלם את דמי הניהול היא התחייבות של המבקשות לשלם לחברת הניהול את דמי הניהול, הרי שעשה שהתחייבות זו ניתנה ביחסים של המבקשות עם המשיבים, משלא עמדו המבקשות בהתחייבותן, ועל כך אין מחלוקת ולא שילמו לחברת הניהול את דמי הניהול בשעה שהאחרונה באה בדרישה כלפי המשיבים, אין ספק כי קמה למשיבים הזכות לדרוש מהמבקשות כי התשלום יעשה ישירות אליהם. כמובן, שחברת הניהול תוכל להיפרע פעם אחת בלבד ועד לגובה סכום החוב בין מכוח תביעת החוב ובין מכוח כספים שתקבל מאת המשיבים, כאשר המשיבים מחוייבים כמובן לעשות שימוש בכספים שישולמו עלפי פסק דין לטובת כיסוי החוב לחברת הניהול.

לפיכך, הבקשה לרשות להגן נדחית.

ניתן בזה פסק דין לפי התביעה על מלוא סכום התביעה, בצירוף הוצאות המשפט וכן בצירוף שכ"ט עו"ד בגין התביעה, הבקשה והדיון של היום בסך של 5,000 ₪.

כל הסכומים שפסקתי ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום ט"ז כסלו תשע"א, 23/11/2010 במעמד הנוכחים.

יאיר דלוגין, שופט

הוקלד על ידי: מורן בבילה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: